<h1>מרדכי סימן תרצ"ב</h1>
<h2>דף לג.</h2>
וכן פוריא וכן חביתא כתב רבינו אבי העזרי, שמעתי שיש מחמירין, ואומרים כשעורכין את השלחן בשבת וביו"ט להשים את השלחן ושוב יש לתת תחתיו את הרגלים שקורין טרטייאש בלעז. ושמעתי מרבותי דלא שייך תורת אהל אלא כשמשתמשים תחתיו, וכל הני עשוין להשתמש תחתיהן. ואע"ג דאמרי' פרק הישן (סוכה כ"א ע"ב), שאני מטה דלגבה עשויה, ואפ"ה קרי לה אהל עראי, היינו טעמא, הואיל ופעמים מניחין מנעלים תחתיה אבל שולחן אינו עשוי אלא לגבו. ועוד אומר ר"ת, דלא שייך תורת אהל אלא דוקא בדברים שיש להם מחיצה עד לארץ, אבל להושיב הקדרה על הפטפוט שרי בי"ט אפילו ממטה למעלה, וכן שולחן על ספסלים. תו' פרק תולין.
והלכתא יבישה שרי, רטיבא אסור כתב רבינו אבי העזרי, פסק רש"י דהא הלכתא לא איקבע אלא אליבא דר' יהודה דאית ליה מוקצה, אבל אנן כר"ש קיימא לן בין בדין מוקצה, בין בדבר שאינו מתכוין, וכר' יהודה במכשירי אוכל נפש. ובין חיזרא ובין סמיכות קדרה מותרין, דכל הנך אמוראי דאסרי לעיל תלמידי דרב הוי, ורב כר' יהודה סבירא ליה.
ליטול מהן אוד. נראה לר"ת כפי' ה"ג דאסירי משום תיקוני מנא. וי"ל, דלפי' זה אע"ג דלא איתקצא ליה גזרינן שלא יבא לידי תיקון כלי. תוס' פרק נוטל.
